טלי וייס | שיריםeuyor
 


 

הכאב הזה 

אֲנִי מוּכָנָה לַכְּאֵב הַזֶּה אֲנִי

שִׁעַרְתִּי שֶׁיָּבוֹא אֲנִי

יָדַעְתִּי. וְרָאִיתִי אֶת הַדָּבָר מִתְקָרֵב

כְּמוֹ חַיָּה קְטַנָּה וּזְהִירָה

שֶׁמְּפַתָּה אוֹתְךָ וְאָז טוֹרֶפֶת.

הֵכַנְתִּי שִׁעוּרֵי בַּיִת בַּדֶּרֶךְ

אֶל הַגֶּשֶׁר שֶׁמֵּעַל הַנָּהָר הַסּוֹעֵר שֶׁל הַזְּמַן הַזֶּה

וַאֲנִי מוּכָנָה

לֶעָתִיד הַנִּפְלָא וְהַנּוֹרָא.

אֲנִי פּוֹשֶׁטֶת בְּגָדַי וְנִכְנֶסֶת פְּנִימָה אֶל הַלֵּב

הוּא לֹא מְשַׁקֵּר כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר:

אַתְּ יְכוֹלָה לְהָכִיל אֶת הַכְּאֵב הַזֶּה.

 

 

 

 

הנחה

א.

מַה גָּדוֹל הַצַּעַר בְּשִׁירֶיךָ

אֲנִי חוֹשֶׁבֶת, אוּלַי סוֹפְגִים הַשִּׁירִים אֶת הַצַּעַר

וּפוֹחֵת הוּא בַּחַיִּים עַצְמָם.

ב.

גַּם לַצַּעַר יֵשׁ סוֹף

אֲנִי רוֹצָה לִכְתֹּב לְךָ

אֲבָל אַתָּה לֹא תַּאֲמִין

וְתֹאמַר: הַצַּעַר הוּא כְּמוֹ נֶצַח

וְגָדוֹל מֵאֱלֹהִים

וְהוּא יְסוֹד הַקִּיּוּם.

אֲנִי אֶחְשֹׁב שֶׁאַתָּה דְּרָמָטִי מִדַּי

וְאֶתְבַּיֵּשׁ בְּמַחֲשַׁבְתִּי.

ג.

וְנַנִּיחַ שֶׁלְּרֶגַע לֹא שַׂמְתָּ לֵב

וְהַצַּעַר בָּרַח דֶּרֶךְ סֶדֶק קָטָן

וְהוֹתִיר רִיק אֵלָיו הִתְגַּנֵּב בַּחֲשַׁאי

רֶגֶשׁ חָדָשׁ וּמַפְעִים שֶׁל שִׂמְחָה.

הַאִם תִּבְעַט בּוֹ הַחוּצָה

אוֹ תּוֹדֶה לוֹ

וְתִזְרֹם?

ד.

אֲנִי אוֹסֶפֶת אֶת פֵּרוּרֵי הַצַּעַר

שֶׁנָּפְלוּ לְחֵיקִי מִשִּׁירֶיךָ

וְשָׁמָּה בְּקֻפְסָא, אֵלֶיהָ אָשׁוּב

כְּשֶׁאֶזְדַּקֵּק לְטִפַּת כֹּחַ, לְנֶחָמָה.

ה.

אֲנִי מְקַוָּה שֶׁתִּסְלַח לִי

כִּי פָּתַחְתִּי

בְּהַנָּחָה שְׁגוּיָה.

 

 

גיבורת-על

1.

בְּתוֹכִי מִתְגּוֹרֶרֶת גִּבּוֹרַת-עַל

סוּפֶּרְווּמֶן גְּדוֹלָה מֵהַסְּרָטִים

מְזִיזָה דְּבָרִים בְּכֹחַ מַחֲשַׁבְתָּהּ

אֲבָל

גּוֹרֶמֶת לִי לְהַאֲמִין

שֶׁאֲנִי חֲלוּשָׁה.

לְעִתִּים הִיא פּוֹרֶצֶת מִמֶּנִּי

כְּשֶׁאֲנִי אוֹמֶרֶת: אֲנִי יְכוֹלָה

וְקוֹפֶצֶת לְחוֹר שָׁחֹר.

2.

וּבַחֲלוֹם אַתָּה סוּפֶּרְמֶן וַאֲנִי

הָאִשָּׁה שֶׁלְּךָ, עֲדִינָה וּכְנוּעָה

מְחַכָּה שֶׁתַּצִּיל אוֹתִי

אֲבָל אָז בָּאִים נְצִיגֵי כֹּחוֹת הָרֶשַׁע

וְאַתָּה מַצִּיל אֶת הָעוֹלָם

וְשׁוֹכֵחַ אוֹתִי.