יצירות

שתי נשים רעבות, עם תינוק צמא במושב האחורי, עוצרות בדיינר בצד הדרך לשתות, לאכול, להתנחם. נכתב בעקבות סיפור של לוסיה ברלין מתוך "המדריך לעוזרות בית".  

כשחזרנו מאל פאסו רוזי ואני שתקנו. ג'ואי צרח מאחורה. הבקבוק שלו היה ריק לגמרי. ערבבתי עם מים את האבקה שנשארה בתחתית הקופסא, והמסכן נרגע לבינתיים. עצרנו בדיינר של תחנת דלק. רוזי הסתכלה על הבטן שלי ולא אמרה מילה על הכסף ששילמה לרופא ולטיפ השמן שהעבירה לאחות כדי שתתייחס אלי יותר טוב מהרגיל שלה. בזכות הטיפ קבלתי סדין נקי ושמינית חיוך.

היא לא שאלה אותי למה ברחתי מהמרפאה ברגע האחרון לפני שהגיע תורי להפלה. היה לה חוש כזה לדעת מתי עדיף לא לשאול אותי שאלות כדי שלא אצטרך לשקר לה. אבל האמת היא שגם לי לא הייתה תשובה הגיונית ללמה השארתי את התינוק בבטן שלי, כשיש לי בבית אחד בן שנה וחצי, והאבא של שניהם ברח עם הבת של הכומר, ואת אבא שלי שאומר שאני צריכה לאכול בעצמי את הדייסה המקולקלת שבישלתי.

פשוט לא יכולתי. ראיתי את מריה שהייתה לפני בתור יוצאת מחדר הרופא עם פנים יותר לבנים מהסדין כמו שבטח היה כשרק הביאו אותו למרפאה. נראתה כמו עכבר מעבדה שנתנו לו סמים ולקחו לו את כל הרצון.

הרופא אמר שצריך לישון לילה לפני במרפאה כי אחרת מתחרטים ואחר כך מתחרטים עוד יותר, כשצריך לקנות חיתולים ופורמולות ומוצצים. אבל אצלי זה עבד דווקא הפוך. כבר בלילה התחלתי להתחרט, כשחשבתי על הפעם ההיא שיונים בנו קן על הגג ואבא שלי סילק אותם עם דוקרנים וזרק את הביצה לפח. אבל בבוקר היון והיונה חזרו. שמעתי אותם ולא סיפרתי לו, שלא יסלק אותם שוב. הם חזרו לחפש את התינוק שלהם אפילו שעדיין לא יצא מהביצה, ואפילו שהדוקרנים הכאיבו לגוף הרך שלהם. הם היו צעירים כאלה. אז איך אני יכולה לתת לאחות לזרוק את התינוק שלי לפח ועוד אחרי שראיתי אותו באולטרסאונד, וגם כשאני זוכרת איך טים ליטף אותי בפעם ההיא שבה נכנסתי להריון.

אני זוכרת בדיוק כי זאת הייתה הפעם האחרונה ששכבנו ואני לא נזהרתי. איזה טיפשה הייתי. חשבתי שאם הוא שם את האפטרשייב שקניתי לו ומלטף אותי הרבה זמן כמו שאני אוהבת ואומר לי מילים טובות גם אחרי, זה סימן שזהו, גמרנו עם הבגידות והוא יחזור להיות המותק שהתחתנתי אתו, אפילו שההורים שלי איימו שלא יבואו לחתונה אם אני מתחתנת עם האפס הזה.

תמיד אחרי זיונים אני ישנה חזק, אז לא שמעתי אותו לוקח את המפתחות של האוטו שאבא שלי קנה לי כשג'ואי נולד בשביל שלא יהיה לי קשה.

בבוקר הכומר הגיע לחפש את הבת הבתולה שלו. יצאתי אליו ערומה כי חשבתי שזה טים מצלצל בדלת. תמיד הוא שוכח לקחת מפתח כשהוא יוצא בבוקר להשתין בגינה ליד השיח של השושנה הצהובה. הכומר הצטלב כאילו ראה את המדונה הקדושה. ג'ואי התעורר מהצלצול ולקחתי אותו להנקה. עכשיו באמת נראיתי כמו המדונה עם ישו. צעקתי לטים שיבוא לדבר עם הכומר אבל הוא כבר היה קילומטרים מפה באיזה מוטל עם הזונה הקטנה שלו. בטח לקח אותה לזה שיש בקירות שלו שושנים צהובות ותינוקות מלאכים שמנים שמחרמנים אותו.

הכומר בלבל לי את המוח ולא הפסיק לדבר. שתקתי. לא רציתי לפגוע בכבוד שלו ושל הכנסייה ולהגיד לו שאולי מרוב איסורים היא ברחה, ושכל העיירה יודעת מה הוא עושה בתא הוידויים אחרי שהמאמינים הולכים, ובכלל שיחזור הביתה לאשתו עם התסרוקות הנפוחות והליפסטיק הסגול. שישאל אותה למה היא ברחה ויעזוב אותי לפני שאני מדברת.

מה ששבר אותי היה שאמר שהרע הוא הכיסא של הטוב. תמיד יש לכמרים האלו משפטים שבאים להגיד שהם לא אשמים בכלום וגם לא אלוהים. את זה כבר לא יכולתי לסבול. אמרתי לו שהרע הוא הכיסא של הגיהנום ושאין לי מושג מה אני הולכת לעשות עכשיו עם תינוק ומשכורת של מלצרית שחצי ממנה הולך לשכנה ששומרת לי עליו. ואז עוד לא ידעתי שתינוק חדש מתחיל את החיים שלו בתוכי.

רוזי הזמינה לשתינו המבורגר עם דאבל צ'יס ופפסי גדול. את ג'ואי השכבנו על ידינו בספסל עם ריפוד. אני מכירה את רוזי יותר טוב ממה שהיא מכירה את עצמה, אבל הפעם היא הפתיעה את שתינו. ליטפה לי בעדינות את הבטן ואמרה: אני בעצם שמחה שברחת משם ולא אכפת לי בכלל מהכסף.

רוזי תמיד אומרת שמי שגדלה עם עוד חמישה אחים והורים כמו שלה בטח שלא תרצה ילדים. אבל גם לי יש קצת מהחוש של רוזי מתי עדיף לא לשאול ומתי אנשים משקרים. רק עם גברים החוש הזה לא עובד לי, אם הם לא כמרים או מורים או רופאים.

רציתי להגיד לה שאני יודעת על ההפלה שהיא עשתה אחרי הלילה שהייתה עוד פעם עם הבעל הקודם שלה ובגללה אין לה ילדים עם הבעל החדש, אבל לא רציתי לקלקל את הרגע. עשיתי את עצמי מנמנמת כדי שתמשיך ללטף אותי עד שג'ואי יתעורר.