זיו דורקם | חיוך של טלי סוואלסתקציר: גבר לא צעיר עומד עירום מול המראה. זהו יום הולדתו החמישים והוא עסוק בחשבון נפש של חייו והחשד המציק בליבו על נאמנותה של אשתו אליו.
נתי עומד עירום מול המראה בחדר האמבטיה. אין הוא חס על עצמו באור האכזר, תחת שתי נורות של שישים וואט כל אחת. מביט מטה, על אברו הנבלע כמעט כולו בתוך שיער הערווה. יודע היטב, גם אם ייגע בעצמו, וגם אם יחשוב על אווה, פקידת הבנק הצעירה, לא יצליח לזקוף את האיבר הסרבן, המביט בו מלמטה בעין הקיקלופ שלו.
מקרב את פניו לראי ובוחן אותם היטב. מחפש שערה סוררת בנחירי אפו ובתוך תנוכי אוזניו. מציץ בשעון הרולקס שקנה לעצמו במתנה לכבוד יום הולדתו החמישים. עוד חצי שעה עד שיגיעו ראשוני האורחים, ועוד עליו להספיק להתגלח ולהתקלח ולהתלבש כראוי לכבוד אורחיו שבאו לחגוג איתו את יום ההולדת העגול.
מעיף במראה מבט אחרון. מחייך אל בבואת פניו הנשקפת אליו מן המראה. מנסה לעטות את ההבעה הנכונה. קצת צינית, אבל גם נרגשת מעט, שבה החליט לקבל את חמשת זוגות חבריו. במיוחד ביקש מאשתו להזמין רק את החברים הקרובים. אלו שלא יפתחו איתו בוויכוחים בעניינים פוליטיים. מבטיח לעצמו שהפעם לא ישתה יותר מדי.
הפרצוף המחייך מתוך המראה נראה לו פתאום מוכר. הוא חופר בתוך הזיכרון. לא מתאפק ונוקש אצבע באצבע.
" טלי סוואלס. קוז'אק".
נזכר בכך שאמרו לו פעם שהוא דומה לשחקן המפורסם. אותם תווי פנים כבדים, והאף הגדול השולט בהם שלטון ללא מצרים. צומח, כפוף מעט, ישר מתוך המצח הרחב, מצח של אינטלקטואל יווני.
נתי שולף מתוך המגרה את מכונת התספורת. שוקל לרגע אם לפרוס כמה ניירות עיתון על הרצפה. אבוי לו אם אשתו תמצא קווצת שערות על רצפת השיש הלבן. האם גם קוז'אק פורס נייר עיתון על הרצפה לפני שהוא מספר את הקרחת המפורסמת שלו? ומה אומרת על כך אשתו? אם בכלל הוא נשוי. בוודאי כמו כל כוכבי הקולנוע גם לטלי סוואלס לא חסרות מאהבות. ואילו הוא, מעולם לא שכב עם אף אשה מלבד לאשתו. את הקרדיט שלו, מאז הסיפור בינה לבין אבנר, לא ניצל מאז אפילו פעם אחת.
הוא נזכר כעת באותו היום, בדיוק לפני שנתיים, כשהחליט לנסוע אל הגליל, לדרוש ממנו לסיים את הרומן עם אשתו אחת ולתמיד. כבר היתה שעת ערב כשהגיע. הוא ישב באוטו והמתין בחלון פתוח. חוכך בדעתו אם לגשת אל הבית החשוך או להדליק קודם סיגריה. מתוך הצללים הופיע כלב זקן והחל לנבוח נביחות שמחה, ומיד אחריו הופיע גם אבנר. למרות החושך שכבר ירד ראה עד כמה צווארו הידלדל מאז שראה אותו לאחרונה, כשהשתתפו ביחד לפני שלוש שנים בהפגנות השמאל ליד גדר ההפרדה. את עיניו משכה דווקא פיקת הגרון של אבנר, שעלתה וירדה מול פניו, מתריסה כנגדו על שהופיע כך בביתו, אורח לא קרוא.
לפני שהספיק לומר מילה, הודיע לו אבנר שהוא חולה בסרטן. "זה היה זיון מתוך רחמים" אמר. ברגע שהשמיע את המילה המגונה, הצטיירה בראשו תמונה ברורה של אשתו כורעת על ארבע על המיטה בחדר השינה שלהם, ואבנר גוהר מעל האגן המפואר שלה. האגן שהוא מעריץ. האגן ששייך רק לו.
מוכה זעם עיוור הסתער על צווארו של אבנר, ולחץ בשתי ידיו על הגרוגרת בכל הכוח. אבנר לא התנגד כלל. אולי קיווה שיחסכו ממנו ייסורי הגסיסה ממחלת הסרטן, שאמנם המיתה אותו כעבור פחות משנה. אבל דווקא משום כך, וגם בגלל הכלב הזקן, שהחל נוהם בקול מבשר רע, נתי הרפה ממנו והסתלק מהמקום.
גם היום, לאחר כל אותם שנים, אין הוא יודע מה בדיוק אירע באותה תקופה בין אבנר, שהיה בקורס קצינים חברו הטוב ביותר, לבין אשתו.
כל העניין היה נמנע אילו לא נכנע להפצרותיה של אשתו להצטרף אל שניהם לפעילות ארגוני השמאל ליד גדר ההפרדה. מן הרגע הראשון חש במתח שריחף במרחב שבו נעו שלושתם. איזון מחושמל של דחייה ומשיכה. שאר העולם והבליו הצטמצמו כדי לפנות מקום לכוחה המחשמל של ההתאהבות ושל התשוקה. גם אם הדבר לא נאמר במילים מפורשות, הוא ידע היטב שהיא ממתינה כל ימות השבוע רק כדי להגיע אל סופו, ואל אותם מפגשים טעונים.
בלילות החמים של אותו קיץ התעוררה בינו לבין אשתו תאווה בוערת. הוא היה מגורה ונלהב מן החופש המיני הפרוע הזה שהתרחש בחדר השינה שלהם, כך פתאום באמצע החיים. אבל אותה להבה כבתה כעבור זמן לא רב, והותירה אחריה רק כמה רמצים של נרגנות ווכחנות אין סופית על כל דבר ועניין. לילה אחד, כשהניח יד מהססת על בטנה, הסירה אותה מעליה בקוצר רוח, והפנתה את גבה אליו.
אחר כך היה המקרה הזה של הנער הפלסטיני שנהרג לו ממש מול העיניים באחת ההפגנות ליד הגדר. מאז עזב את קבוצת הפעילים. אבל נתי ידע ששניהם ממשיכים להיפגש בכל שבת. היא מעולם לא ניסתה לשקר או להכחיש את הקשר שלה עם חברו הטוב. אבל כשעזב את הבית ושכר חדר במלון 'מרדיאן', הופיעה שם יום אחד והתחננה שישוב, נשבעת שהסיפור בינה לבין אבנר נגמר. יותר מכך לא היתה מוכנה להגיד דבר.
האם שכבה איתו כל אותה תקופה, או שמא היה זה רק אותו מקרה בודד, שנה מאוחר יותר, שבו ראה את אבנר, עם הג'יפ הישן שלו, המכוסה תמיד שכבת בוץ, מסתלק מן החנייה האחורית כשחזר במפתיע מהעבודה?
בסך הכל חזר כדי לאסוף את הטלפון הנייד ששכח אותו בוקר בבית. אבל אז מצא את דלת הכניסה פתוחה מעט. וכמה היה מוזר למצוא אותה מתקלחת במים קרים. כשפתחו בוויכוח, והוא איים שיעזוב את הבית לתמיד, לא הכחישה כלום ולא הודתה בדבר. רק עמדה על כך שאת הקנאות האובססיבית שלו כלפיה, כאילו היא רכושו הפרטי, אין היא מוכנה לסבול יותר. לדבר היטב ידעה תמיד. בכל זאת, מרצה לפילוסופיה. לא נותר לו לומר דבר. נתי יצא אותו בוקר מהבית ללא מילה נוספת ונסע אל אותה פגישה עם אבנר. הפגישה שכמעט נגמרה ברצח.
למרות שנשבע בליבו באותה הפעם שיעזוב אותה לתמיד, שוב לא עמד בדיבורו, וחזר כבר באותו הלילה הביתה.
מאז כבר עברה יותר משנה. להלוויה של אבנר הלך לבדו. היא סירבה לדבר איתו על כל אותה פרשה מטוב ועד רע. עכשיו כבר נראה כל הסיפור הזה רחוק מאוד. ובכל זאת תולעת הספק ממשיכה לכרסם בו מאז ועד היום, חופרת בליבו מחילות של קנאה ועלבון.
נתי מציץ שוב בשעון שהניח על יד כיור הרחצה שהתמלא בקווצות שיער בצבעי מלח ופלפל. עוד רבע שעה. מפעיל את מכונת התספורת וחורש בה תלם ראשון במרכז הפדחת. לא משאיר לעצמו פתח מילוט. במהירות הוא מסיים את המלאכה. שוטף היטב את ראשו במים קרים תחת מי הברז.
כעת הוא בוחן את פניו היטב. "עבודה טובה", הוא מעודד בקול את האיש הזר המחייך אליו מן המראה. נדמה לו שמעט מן הרשעות של קוז'אק דבקה גם לו בזוויות השפתיים.