טלי ורסנו-אייסמן | שיריםeuyor
 


 

דֵייט עם הדאגה

קָבַעְתִּי דֵּייְט עִם הַדְּאָגָה,

הִיא הִגִּיעָה בְּדִיּוּק בַּזְּמַן, 

כְּלָל לֹא הִתְעַכְּבָה. 

לֹא הִתְיַפְּתָה בִּמְיֻחָד לַפְּגִישָׁה,

בָּאָה טִבְעִי, כְּמוֹ שֶׁהָיְתָה. 

מִקָּרוֹב, רָאִיתִי כָּל פְּגָמֶיהָ וְחֹסֶר אֲמִינוּתָהּ, 

לֹא אֶקְבַּע אִתָּהּ לַפַּעַם הַבָּאָה.



קַבָּלָה

יֵשׁ אֲנָשִׁים

הָעֲסוּקִים בְּלִתְפֹּר עָלִים חֲזָרָה לְעַנְפֵי הָעֵצִים, בִּמְקוֹם פָּשׁוּט לְקַבֵּל, שֶׁעַכְשָׁו,

שַׁלֶּכֶת.

עֲצִירוּת רִגְשִׁית

כְּשֶׁאֲנִי מַרְגִּישָׁה רֶגֶשׁ כּוֹאֵב,

אֲנִי נוֹתֶנֶת לוֹ לְטַיֵּל לִי בְּתוֹךְ הַגּוּף,

שֶׁיַּעֲשֶׂה אֶת הַתְּנוּעָה שֶׁלּוֹ.

מְגַיֶּסֶת אֶת "מִשְׁמְרוֹת הַזָּהָב" שֶׁל הַלֵּב, 

שֶׁיִּפְתְּחוּ לוֹ אֶת הַשְּׁעָרִים,

שֶׁיַּעֲבֹר,

שֶׁיַּעֲבֹר בְּבִטְחָה

דֶּרֶךְ כָּל הַכְּאֵבִים הָאֲחֵרִים,

וְשֶׁיֵּצֵא,

רַק שֶׁלֹּא יִתָּקַע.