לרונית מטלון, 28.12.17
בסדנה לכתיבה
לֹא אֵם, אִמָּא.
לֹא קִרְבָה, חִבּוּק.
לֹא לְמַעַן, בִּשְׁבִיל.
אַחֶרֶת אֵין בָּזֶה טַעַם.
אַחֶרֶת זֶה לֹא זֶה.
לֹא רְצִינוּת, הוּמוֹר.
אֶפְשָׁר לָמוּת בְּלִי הוּמוֹר.
לִגְמֹר, לֹא לְסַיֵּם. זֶה מִתַּמֵּם.
אֶחָד וְעוֹד אַחַת הֵם סֵקְס, לֹא
אֵרוֹטִיקָה.
לֹא בְּנִימוּס. אֵין שָׁם אֱמֶת.
לֹא עַל. אֶת. זֶה מְשָׁרֵת אֶת הַמּוּזִיקָה.
מְשָׁרֵת, לֹא מְשַׁבֵּחַ.
לֹא לְנַפֵּחַ. פָּשׁוּט כְּמוֹ שֶׁזֶּה:
חַלּוֹן. פְּרֵדָה. בְּדִידוּת.
כל האמת
כָּל עֶרֶב אַתְּ מְסַפֶּרֶת לְעַצְמֵךְ שֶׁמָּחָר תִּכְתְּבִי,
וְכָל מָחָר נַעֲנֵית לִמְלֶאכֶת הַבַּיִת (אִישֵׁךְ, יְלָדַיִךְ).
רְאִי אֵיךְ אַתְּ נִרְאֵית: לוֹפֶתֶת בְּיָדַיִךְ
שְׁנַיִם-שְׁלשָׁה אוּדֵי מִלִּים
כְּאִלּוּ הִצַּלְתְּ דָּבָר.
הִצַּלְתְּ אֶת מַה שֶּׁכְּבָר בָּעַר.
המוּזָה ואני
נִדְבַּרְנוּ לְשֵׁשׁ בַּבֹּקֶר.
אֵשֵׁב מְנֻמְנֶמֶת
רְפוּיָה. אַנִּיחַ דַּף וָעֵט
לְמַרְגְּלוֹתֶיהָ.
לֹא אוֹצִיא הֶגֶה.
לְאַט, בְּמַשָּׁבִים שֶׁל אֵשׁ,
הִיא תַּעֲלֶה וְתִלְהַט, תֹּאמַר
שֶׁאֵין לָהּ פְּנַאי אֵלַי,
שֶׁדַּעְתָּהּ לֹא מְיֻשֶּׁבֶת.
הִיא תִּקְרַב וְתִרְחַק וְתִקְרַב,
תַּמְתִּיק, תְּהַסֵּס, תְּבַזֶּה,
וַאֲנִי אֶתְחַזֶּה לִמְאַהֶבֶת
שֶׁאִבְּדָה עִנְיָן
בָּאַהֲבָה.