אריאן סולאל | גֵּרְשְׁוִין בְּכָחֹל
גֵּרְשְׁוִין בְּכָחֹל
בְּגַן הָאֵם מְנַגְּנִים גֵּרְשְׁוִין בְּכָחֹל
בֵּין מְכוֹנִית לִמְכוֹנִית.
בַּשָּׁמַיִם פּוֹרְחִים זִקּוּקִים בִּלְתִּי צִיּוֹנִיִּים בַּעֲלִיל
חוֹנְקִים הוֹרָה מַמְטֵרָה
הַתַּקְלִיט חוֹרֵק
אֲנִי קוֹלוּמְבּוּס בְּמִכְנְסֵי חָקִי.
ירושלים 1963 – מִנְזָר נוֹטְר דַאם
מֵאֲחוֹרֵי רְעָלַת הַוִּילוֹן אֲנִי מַבִּיטָה בּוֹ
אַלְתֶּרְמָן וג'וּבְּרַאן זְנוּחִים עַל הַשֻּׁלְחָן
הוּא רוֹשֵׁף דֶּרֶךְ הַכַּוָּנוֹת עַד סוֹף הַמִּשְׁמֶרֶת,
צַלָּקוֹת נוֹטְר דַאם בֵּינֵינוּ
הַצָּלוּב עַל הַקִּיר לוֹחֵשׁ: עוֹד דָּם וְעוֹד דָּם. שֶׁלִּי לֹא מַסְפִּיק?
בֵּין גִּדְרוֹת הַתַּיִל יִלְלַת חָתוּל.
הָיִיתִי מַזְמִינָה אוֹתוֹ לְסִיגַרְיָה וְקָפֶה עִם הֵל בְּסוֹף הַמִּשְׁמֶרֶת
בְּמָקוֹם אַחֵר, בְּעִדָּן אַחֵר
הוּא שְׁבוּי כַּוָּנוֹת
גַּם אֲנִי.
על כל סיר
עַל כָּל סִיר
אֲנִי שׂוֹרֶפֶת שִׁיר
גֶּחָלִים בִּגְרוֹנִי
מְגַמְגֶּמֶת אֶחָד אֶחָד
בֵּין סִיר לְסִיר
בְּרַחֲמֶיךָ כִּי רַבִּים
אַתָּה בּוֹלֵעַ כִּשְׁלוֹנוֹת חֲרוּכִים וְאוֹמֵר: עוֹד!