חרכי התריס חותכים את פסי הדשא לרצועות ירוקות ארוכות. צמרתו של האורן מתנתקת מן הגזע, צפה באוויר. זנב של חתולה ג'ינג'ית משתרבב ללא גוף.

אולי בכל זאת לצאת קצת להתאוורר? מותר להרחיק עד מאה מטר. מן הטלוויזיה המושתקת עוקב אחריי מבטו של משה בר סימן טוב – אילם, חמור סבר.

ליד הדלת אני שולפת מסכה כחולה מהשקית. רגע מתלבטת, המסכה על פניי, הטלפון בידי, ושוב מוותרת במיאוס.

בגלריית התמונות זיכרונות מזמנים אחרים. רגעים מהטיול לרומא. פסל משה מבזיליקת סן פייטרו אין וינקולי. פיגומים מטילים צללים על גוף השיש הכבד. גבו של משה שעון על סולם עץ. לוחות הברית כלואים בינו ובין מוטות הפיגומים. מבטו הנישא למרחקים. "כי מנגד תראה את הארץ".

אני קמה ובתנועה נחושה פותחת את התריס לרווחה. החתולה הג'ינג'ית מזנקת מעל הגדר. אוויר צלול חודר פנימה. צמרת האורן שבה ומתחברת אל הגזע.