ניצה להט | מחר יהיה יום חדש
תקציר: : לחייהם של בוני ובעלה אחיה, הלום קרב שמבוגר ממנה בעשרים שנה, חודר בחור צעיר, צלף ביחידה נבחרת. תיאור היחסים המתפתחים בין נמרוד (נימי) לבוני, שעובדת במועדון חשפנות, והיחסים המשתנים בין בוני לבעלה אחיה, הם מוקד הסיפור, עד לסוף הבלתי נמנע. ואולי יהיה מחר יום חדש?
לפנות בקר עכשיו ולאחיה בא לבכות. בוני לא חזרה והוא היה חרד. אבל בכי וחרדה לא הטרמינולוגיה שלו. הוא עדיין היה מלא טסטוסטרון, למרות מה שקרה, עדיין עובד, מת מעבודה. הוא לא נתן שיזרקו אותו מהמילואים עד שבגיל ששים וחמש נכנע, וברוחו הוא עם החבר'ה, אוכלים מאותו מסטינג אפילו שעכשיו חמגשיות. במלחמת כיפור היה ילד בטנק, בוני שמעה את הסיפורים, אבל איפה היא? איפה היא? הוא דאג, כבר היה לפנות בוקר. עלה לו אירוע מהמילואים, מאוחר, בקסבה בשכם. הוא הנהג בקומנדקר, דמדומים, ואז אבנים. מה אבנים, סלעים, לינץ'. איש נמוך ורזה רץ בכביש עם רימון. מה, הם כולם נמוכים ורזים, והוא בזיגזגים, פחד אימים, עובר עם הקומנדקר על הבחור, ואחרי יום מסתבר שזה נער עם תירס. בוני הכירה את הלילות המסויטים.
ואז התקשרה. ככה היא עושה, והוא לא מתרגל. תמיד, מהמונית. קנתה פרצעלך מהתנור בניסו ליד המועדון, אז התעכבה. כבר בבית, אהובי.
הסיפור שלהם התחיל מזמן. הם הכירו כשנכנס למועדון והיא רקדה על עמוד. אחר כך שתו, מצאו חן, ומפה לשם הסתבר שהתחילה ללמוד עריכת דין באוניברסיטת תל אביב, רצתה להיות פליליסטית ולא התגייסה כי ההורים שלה שמרו מסורת.
איזה ארץ קטנה. שנים קודם הוא למד משפטים באותו דשא, רצה להיות פליליסט. קראו לו אחיה (חי) פאייר על שם סבא ג'ינג'י מהשואה, והיא בוני (בנימינה) גרין מנתניה על שם בנימין זאב, בת לעצמאיים קטנים שחיו מאוויר. היא היתה רביעית משבעה ילדים, ומילדות הרגישה המון כוח, ויופי, ושכל, ואף אחד לא ראה. יותר מדי ילדים בדירה קטנה, קשיי פרנסה, בית ספר צפוף.
אחרי מבחני הלשכה הסתבר לאחיה שלמרות ההצטיינות המקומות הטובים להתמחות נתפסו על ידי בני שופטים ובנות עורכי דין נבלות מהטופ, מרצים שלו. הוא לא יעבוד בשביל בוסים כמו שעבד אביו ז"ל, ואחר כך בשביל קרימינלים. השמאל מושחתים, תמיד הם בשלטון, וגם הימין, כולם. אבל אצלו יהיה סוף טוב. הוא סיים בהצלחה קורס של משרד העבודה בהתקנת ופריצת כספות ודלתות של חברות עם סודות. אחר כך פתח חברת מנעולים חכמים משלו. התכונן לפרוץ כספות ודלתות בלילות.
כשהכירו, בוני היתה בת שמונה עשרה שברירית עם גומות חן ואיברים מושלמים, וידעה כי אמרו לה. רקדה במסכה על עמוד בבית בלי שלט בביאליק בתל אביב ללא ידיעת ההורים. אף אחד שהכירה לא נכנס לשם, ורק אתו דיברה. ההורים בקושי מימנו רבע שכר דירה וחשבו שהיא משלימה כרכזת ב'פרח'. הם קיוו שאחר כך תחזור ותהיה פאר המשפחה, ותתחתן, ותהיה נחת. היא פתחה חשבון שפרח והייתה לה תחושה של להיות במרכז, נערצת, לא מושגת.
אחיה עבד ימים ולילות במפעל הקטן שהקים בדרום תל אביב ובאו לקוחות, כי שמעו מחברים את הסיפורים על גבורתו בצבא, והוקירו את הדרך שעבר. הוא היה מת לתרום לשרוטי מלחמות, לסטודנטים עניים, אבל ממה. הוא חסך ועבד.
אחיה עבר מדירה שכורה ב'התקווה' לדירה קטנה משלו בדרום העיר. לשם הביא אותה. בוני עזבה את הלימודים כי הפליליסטיות היתה חלום שנשבר, ונעשתה שומעת חופשית בספרות, אמנות וכאלה. היא המשיכה כל הזמן לרקוד במועדון. למרות שקלוד התנגד נואשות. למה? שאל, למה לא עבודה מכובדת? אני רוצה שתהיי אשתי החוקית. אני רוצה משפחה וילדים והכל.
ההורים שמחו שמצאה גבר ששמו אחיה, כמו אחיה השילוני, ופאייר גיבור ג'ינג'י כמו דוד המלך, ונעצבו בגלל המקצוע שלה. אביה חלה מצער. אמה הגיעה לילה אחד ל'חלומות' בביאליק אחרי שיטוט בתל אביב. בוני עזבה הכול מיד, ונסעה איתה לדירה. קלוד פחד לחזור הביתה, אולי מבושה מפני האם, ובוני אמרה לה שהוא מתרוצץ גם בלילה בין פגישות עבודה. כזה עסוק הוא. אמא חזרה במונית לנתניה עם עגילים, ותחושה טובה. היא מפסיקה לעבוד, הבטיחה לה, וכך אמרה גם לאחיה. היא תהיה מנהלת משרד עורכי דין.
שמונה שנים עברו. אחיה היה כבר בן ארבעים ושש, השמין מאוד וחלה בסוכרת. היה לו קשה להתרכז. סיוטי הלילה הלכו וגברו. אבל סרב לתבוע נכות מלחמה. כמעט שלא עבד כבר. בוני היתה בת עשרים ושש, ודקיקונת, קשה לה בתחילת הופעה, וזה דווקא שובה את לב הגברים. אחרי שעה היא אש, בלי מסיכה, ולסיום רק עלה תאנה. חיה על פרעצל, חסה וקפה שחור. טיפונת איפור והיא בת שש עשרה באור 'חלומות' הדלוח. אחיה לא חוזר הביתה, מאיים לעזוב לאלתר. בוני ירדה לפעמיים בשבוע. הרבה פעמים לא מתפייסים אפילו לפנות בקר.
אחרי הריקוד בוני לא חייבת כלום, רק לשבת בבר עם אנשים ולשוחח ולשתות. בשבילם בקבוקים יקרים, הם שותים אבל היא שותה רק מים שקופים או צבועים, תלוי בצבע היין. יכולה לשוחח על כל נושא בעולם, פוליטיקה, פילוסופיה, ציור, אבל הם לא רוצים. הבוס, האישה, מחלות, אכזבות, והיא מרימה להם, מעצימה, כמו אמא. הרגשה של סיפוק ונתינה.
השעון הביולוגי שלה התקדם. עוד קצת, אמרה לאחיה, כשרק ייצאו מהחובות, אולי יקנו דירה בצפון העיר. אז הוא יפסיק עם הפרך, הרי ידעה כמה קשה ומותח הוא עובד. ואז היא תפסיק. תפתח משרד עורכי דין בוטיק משלה. הוא יתבע את פיצויי ההלם-קרב ממשרד הביטחון, והם יינשאו ויעשו ילד ויאהבו אותו ויחיו חיים רגילים.
האנשים ב'חלומות' רוצים ריקוד אישי, בוני מעדיפה שלא. אבל אם כן, התעריף אחר, והחדר בצד רק לקבועים, בסביבות אלפיים דולר, או שווה ערך, במזומן, ורק עד שעה לפני לפנות בוקר, שאז היא יוצאת לשעתה האהובה, שעה חשוכה וקרה ולבד.
אחר כך פרצלעאך והביתה, מתקלחת ומעירה את אחיה אם ישן או מחכה שיגיע אם עבד במפעל.
הזמן חלף. הוא ששים וחמש. כבר לא במילואים. בוני בת ארבעים וחמש, ואומרים שהיא יפה כשלהי קיץ, מפסיקה מחר. אם תמשיך אחיה ימות. די!! אבל הכוח על גברים נהדר, כאן היא קיסרית ויש לה תפקיד וזה עולמה. ומה תעשה? גינון? מעגלי נשים שיביטו בה מלמעלה? אז עוד יום.
דווקא בלילה האחרון של העבודה הופיע ב'חלומות' חייל עם טריקו במכנסי דגמ"ח ונעלי גיבורים. שמו נמרוד אבל כולם קוראים לו נימי, שם משפחה געש, סתור שיער ומאובק ויפה כמו אל. הוא הנעורים, ההורמונים המשתוללים, הניצן רגע לפני, היא הייתה מוכנה לרקוד בשבילו בחינם ולשלם את המעשר לבעלים, הוא רצה רק לשתות קולה ולדבר.
הוא רוצה לשרת שרות משמעותי, כמו כל דבר שיעשה בחיים שלו, כבר התקבל ל'שלדג'. תשע מעשר אנשים כבר עפו, ואפילו שסובלים שם מסתום ת'פה יא זבל, בסוף יהיה מסע מאה קילומטר בלי לישון, ובסוף סוף תהיה כתובת אש על שער אש, והוא יעבור בשער וייפול מת, מנצח.
והיום? היה להם מטווח בנגב, ומטווח זה דבר שצריך התרכזות עליונה, והסמג"ד נסע הלילה לתל אביב והציע לקחת אותו כי הוא חייל מצטיין ולהחזיר בבקר, והוא רצה לעשות הפתעה לאמא שלו. הוא גר בבית ברחוב ביאליק על יד 'חלומות', הרבה פעמים עבר כאן, מול המועדון בלי השם, שאליו אנשים נכנסים בלילה וכושלים החוצה לפנות בוקר. אבא שלו בנסיעת עסקים, וכשהגיע, אמא לא היתה בבית, כנראה על מיוט באיזה חוג. הוא איבד את המפתח הביתה, אז קפץ פעם אחת לראות מה קורה במועדון הזה.
נימי בעבע ובוני זרמה. חברה אין כרגע, אבל יש אחת בי"א של התיכון, אמר. הוא למד שם מיליון יחידות מחשבים. כן, הרבה מתקמב"נים, או סייבר, אבל הוא לא משתמט, זה חינוך מהבית, והבעיה שהוא חוזר פעם ב, ואלה לא מחכות.
הוא פיהק, ובאמצע המילה הראש שלו נפל על הבר והוא נרדם. היא התלבשה ויצאה וליוותה אותו הביתה. בית יפהפה. אחר כך חזרה למועדון, להקשיב ללקוחות הקבועים.
בפעם השנייה נימי בא מהבית באפטר, נקי ומסורק. בקורס צלפים, נבחר אחד משבע. משמונה מאות מטר אתה מרסס מרכז גוף, מארבע מאות מכניס לסביבת ברך, מאתיים משחיל ראש. איזה מתח לפני, ואחר כך אתה מתפרק. ההיא מי"א? פנטזיה בינתיים, אבל יש פלן בי וסי. הוא ישב שעות ודיבר. ילד שלי חייל, חשבה, התאפקה לא לחבק. מה לו ולה, אבל התחילה לחכות לו, הוא האיר את חייה.
נימי בא שוב, ושוב. צלף מצטיין. השיחות העמיקו והיה לה טוב. היא נשענה מולו על סנטרה, לבנה לבנה עם גומה, הביטה בו בתימהון מעל אגרוף שמנמן. בכל זאת השמינה קצת במהלך השנים.
לילה אחד נימי הגיע כשהלכה לחדר הצדדי עם קבוע, ונראה כמו שראתה בדמיון את אבא שלו. בושם עדין, מכנסי חאקי וחגורת תנין, סניקרס ופולו תכלת, הבלורית ממושמעת. הוא בא עם כסף, ככה צעק מהפתח. היא סימנה לקבוע שרגע, תראה, זה ילד, מה אתה יודע, אולי הוא הבן שלי? אחי הצעיר?
הוא חסך את המשכורות בצבא, אמר לה מהר. ההורים כל חודש משלימים לו לעשר אלף שקל. היא עדינה, והאנשים כאן גסים, איך מסתכלים, איך שולחים ידיים, לא יכול לסבול את זה. הוא מצא דירה בהורקנוס מטר מהירקון, שכנים בסדר, קפיצה מבתי קפה, גלריות. קונצרטים. זה המקום הנכון בשבילה, וכבר שילם דמי קדימה. נשאר לו לחדשיים שכירות. יאללה, ע כ ש י ו תתפטרי, תתלבשי, הולכים. תכל'ס, אבא עכשיו בדיוק בארץ ומחפש רל"שית. תתני או. קיי, ואני זורק לאמא מילה. ימותו עלייך.
בוני בכתה בלב, כי אסור לבכות במועדון. תודה!! אמרה, אבל אני לא בנאדם ספונטני. אחשוב על זה, באמת. בפעם הבאה אתן לך תשובה. אל תדבר בינתיים עם ההורים. הקבוע התעצבן והיא אמרה לנימי להתראות והוא יצא. ולא חזר חודש, חודשיים, שלוש שנים. בטח מכוון על גג בגדה, בנוהל מעצר חשוד.
זה אידיוטי, חשבה. ובכל זאת החליטה שתמשיך לחכות בתקווה. אחיה יחכה עוד טיפה. נימי יחזור. קרו כאלה דברים.
לרגלי המדרגות, כשהגיעה הביתה, ראתה את "הארץ" בעטיפת הפלסטיק ולקחה. אחרי האהבה, אחרי הפרעצל, פתחה את העיתון במקרה בעמוד הכותרת של מוסף הכלכלה ובאותיות ענק שחורות ראתה:
שנמרוד געש התמנה לסמנכ"ל תפעול ולנציג קבוצת רפאטק באמריקות, האבא שלו היה מצוטט: "נימי בשל. הצטיין ב'שלדג', נרשם ל'קלטק'. מעכשיו אני אתמסר למחשבה ופיתוח, ונמרוד שלי ינהל", ותמונת נימי מחייך בין סבא לאבא.
בוני ידעה שאם תספר לאחיה, תראה, זה בתמונה בעיתון, זה איזה ילד חמוד ששתיתי אתו פעם אחת במועדון, הוא יענה: אבל מותק, כוסאוחתק הילד, והוא שאמרתי, כולם מושחתים. היא ידעה שאם תספר לו תתפרק לגמרי, לכן עדיף שתשתוק ותחשוב לעצמה שמחר יום חדש, והכל יימשך, והיא תתרגל, ובסך הכל מה קרה.
או שתיקח את הכסף שלה שצומח בשקט בבנק בנמיביה, אין יותר למה לחכות, ותיסע לקצה קנדה. שם מרחבים, וקור חד כיהלום נוגע בלבד ושניהם מתערבבים בחושך. היא תטייל ותקרא ותצייר וטירוף עוגת גבינה שלמה, ולא יהיה לה איכפת משום דבר ומאף אחד. בוני מרחה קרם לעיניים עייפות. כן. זה יקרה. בקרוב מאד. ומה יהיה עם אחיה, איך יחיה בלעדיה.